השופטת א' פרוקצ'יה:
1. עניינה המרכזי של עתירה זו הוא בבחינת השלכתה של תקופת "ערב בחירות" וכהונתה של ממשלת מעבר על הליך חידוש הרכבה של המועצה הדתית בעיריית קרית אונו: היש מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת ראש הממשלה, בתורת הרשות המוסמכת, לעכב את הליך אישור הרכב המועצה הדתית ברשות מקומית זו ופרסומו ברשומות עד לאחר הבחירות הקרבות ולאחר כינונה של ממשלה חדשה בעקבותיהן? זו השאלה העומדת להכרעה.
רקע
2. חוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), תשל"א-1971 (להלן - "חוק שירותי הדת") קובע בסעיף 6(א) כי השר לענייני דתות יחדש את הרכבה של מועצה דתית עד תום ששה חודשים מיום בחירת מועצה של הרשות המקומית. כל סמכויות השר לענייני דתות שבחוק זה הועברו לראש הממשלה מכח הודעה על העברת סמכויות על פי חוק הממשלה, התשס"א-2001 (ילקוט-פרסומים 5266 מיום 21.1.04, בעמ' 1642). לפיכך, כל אימת שמדובר בהחלטה זו בסמכות שר הדתות לפי חוק שירותי הדת, נתונה סמכות זו כיום בידי ראש הממשלה.
בעירית קרית אונו לא חודש הרכב המועצה הדתית במועד האמור בעקבות הבחירות לרשות המקומית שנערכו שם. אי לכך, בהתאם לסעיף 6ב(2) לחוק שירותי הדת, מינה ראש הממשלה ביום 16.6.05 צוות בן שני חברים שימלאו את תפקידי המועצה הדתית עד להקמת מועצה בהרכב חדש (להלן - "הממונים"). לאחר מינוי ממונים כאמור, החלו מהלכים לחידוש הרכב המועצה הדתית. בישיבתה מיום 31.8.04, אישרה מועצת העיר את הרכב המועצה הדתית, כפי שהוצע על ידי הגורמים הבאים בהתאם לחוק שירותי הדת, עליהם נימנים ראש הממשלה, הרשות המקומית, והרבנות המקומית. בעקבות בדיקה משפטית שנעשתה במשרד ראש הממשלה, עלתה הסתייגות מההרכב שהוצע, מהטעם שלא ניתן בו ייצוג מספק לסיעות האופוזיציה. לפיכך, הוצע מטעם משרד ראש הממשלה להחליף את אחד המועמדים במועמד אחר, צחי דבורה, חבר מפלגת "שינוי", המהווה מפלגת אופוזיציה במועצת העיר. מועצת העיר אישרה ביום 30.5.05 את ההרכב החדש, אולם סיעת שינוי עצמה התנגדה למועמד שאושר, בטענה כי מועמדותו לא תואמה עמה, ולא עברה את תהליך אישור הסיעה. נוכח התנגדות זו, ועל פי הוראת סעיף 5 לחוק שירותי הדת, הועבר הענין להחלטת ועדת השרים, וזו החליטה ביום 6.7.05 לאשר את ההרכב המוצע כפי שהוא, חרף התנגדות סיעת שינוי (להלן - "החלטת ועדת השרים"). ביום 26.9.05 נתקבל גם אישור סופי של סיעות הליכוד וש"ס למועמדם המשותף למועצה - מר דורון חיים, כפי שנדרש במסגרת החלטת ועדת השרים. אולם, ביום זה פנה המשיב 2, הוא ראש העיר, למשיב 1, מנהל שירותי הדת במשרד ראש הממשלה, והודיעו כי המועמד שהוצע מלכתחילה מטעם סיעתו (תנועת התושבים) אינו מקובל עוד על הסיעה, וכי בימים הקרובים יודיע על מועמד חלופי. כך עשה ביום 28.9.05 גם יו"ר סיעה אחרת, סיעת "עתיד חדש לקריית אונו", כאשר הודיע כי המועמד מטעם סיעתו אינו מקובל עוד על הסיעה, וכי יודיע על מועמד חלופי בהקדם. יש לציין בהקשר זה כי ביום 11.9.05 נחתם הסכם קואליציוני חדש בעיריית קריית אונו. כן עלו טענות מטעם הממונה במועצה הדתית בדבר מינהל לא תקין המיוחס למועצה הדתית הקודמת, אשר יש להם השלכה על אישור הרכב המועצה החדשה (מכתב יוסי כוכבי מיום 17.7.05 למנהל שירותי הדת במשרד ראש הממשלה, נספח ג' לתגובת משיב 2). לכך הגיב הגורם המוסמך במשרד ראש הממשלה במכתב מיום 12.9.05 (נספח ד' לתגובת משיב 2) כי נושא תקינות ההתנהלות השוטפת של המועצה הדתית הקודמת יבחן על ידי גורם מקצועי מטעם משרד ראש הממשלה, אך אין מקום לקשור בין ביצוע בדיקה זו לבין הליך חידוש הרכבה של המועצה הדתית, הנעשה על פי החוק.
עיקרי העתירה
3. העותר, חבר מועצת העיר מטעם סיעת המפד"ל, ביקש בעתירתו כי נורה על קיומה לאלתר של החלטת ועדת השרים אשר אישרה את הרכבה החדש של המועצה הדתית, וכי יוצא צו שיפוטי אשר יחייב את ראש הממשלה לאשר הרכב זה ולפרסמו ברשומות בהתאם לחוק. טענת העותר היא כי עיכוב אישור הרכב המועצה החדש בעקבות החלטת ועדת השרים, ודחיית פרסומו ברשומות מהווים צעד הנגוע בחוסר סבירות קיצוני. עיקר טרוניותו של העותר בעתירה, שהוגשה קודם להתפטרות הממשלה וההחלטה על הקדמת הבחירות, מופנית כנגד מנהל שירותי הדת במשרד ראש הממשלה וראש עירית קרית אונו אשר, לטענתו, נקטו מדיניות השהייה בלתי כנה, לצורך קידום עניינם האישי והמפלגתי. כן נטען, כי השינוי בהסדר הקואליציה בעירית קרית אונו ובקשת הסיעות להחליף את מועמדיהן למועצה הדתית שהוגשה בעקבותיו, אינם בבחינת גורמים המצדיקים עיכוב מתן אישור לחידוש הרכב המועצה ופרסומו ברשומות לגבי מהלך שעיקרו נסתיים קודם לארועים אלה. אשר להשפעת הבחירות הקרבות, טוען העותר כי המינויים במועצה דתית הם ענין מקומי-מוניציפלי, שאינו נוגע לבחירות כלליות לכנסת, ולקיומן אין כל השלכה לנושא שלפנינו. ראייה לכך היא כי הרכב המועצה שראש הממשלה אמור לאשר נקבע, למעשה, על ידי הרשות המקומית שכן שלושה ממועמדיה הם מטעם מועצת העיר, שלושה הם מומלצי המועצה המקומית לראש הממשלה, ומועמד נוסף נקבע על ידי הרב המקומי.
עמדת המשיבים הנמנים על גורמי מועצת העיר
4. המשיבים מטעם מועצת העיר טוענים בתגובותיהם כי המניעים להגשת העתירה הם פוליטיים גרידא, וכי דין העתירה להידחות מחמת היותה מוקדמת ומאחר שאינה מגלה עילה כלפיהם. כן נטענה טענת שיהוי בהגשת העתירה. המשיב 2 הדגיש בעתירתו את דו"ח הביקורת שהוצא ב-2002 בעניינה של המועצה הקודמת, המעלה טענות שונות בדבר ניהול בלתי תקין של המועצה הדתית היוצאת - ענין הנבדק עתה מטעמו של משרד ראש הממשלה. לטענתו, בדיקה זו, הנערכת עתה, מצדיקה אף היא השהיית אישור ההרכב החדש של המועצה, שלהרכב המועצה הקודמת, המצוי במוקד הבדיקה, ישנו השלכה ישירה עליו.
עמדת המדינה
5. טרם ההחלטה על פיזור הכנסת, נקטה המדינה עמדה לפיה, לאור השינוי שחל בעמדת סיעות מסוימות בעירית קרית אונו לגבי מועמדיהם הרצויים למועצה הדתית נוכח הסכם קואליציוני חדש שנקשר, התכוון משרד ראש הממשלה לבחון את המועמדים החדשים שיוצעו, ולקדם בהתאם לכך את תהליך אישור ההרכב החדש למועצה. לפיכך, נטען באותו שלב כי העתירה מוקדמת.
בהודעה מעדכנת מיום 4.12.05 העלתה המדינה טענה חדשה לפיה, עם מתן צו לפיזור הכנסת על פי סעיף 29 לחוק יסוד: הממשלה, שהתפרסם ביום 8.12.05, נכנסה המדינה לתקופת בחירות לכנסת ה-17. לאור זאת, ועל יסוד הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1.1501, שעניינה מינויים בתקופת בחירות, אין מקום לקדם בשלב זה את הליך האישור והפרסום של הרכב המועצה הדתית בקרית אונו, וזאת עד לאחר הבחירות וכינונה של ממשלה חדשה בעקבותיהן. לגישת המדינה, הרכבתה של מועצה דתית הוא מעצם טיבו מעשה מרכבה פוליטי, ומעמדם של חברי המועצה הוא כשל נבחרים. לפיכך, ברוח הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ענין זה הוא מן המקרים המובהקים המצדיקים דחיית חידוש הרכבה של מועצה דתית עד לאחר הבחירות הקרבות. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי המועצה הדתית בקרית אונו מתנהלת בינתיים בידי ממונים שבידיהם הופקדו מלוא סמכויות המועצה על פי החוק, כך שלא נוצר חלל תיפקודי שיש הכרח למלאו בתקופת המעבר השלטוני, וכל זאת עד לאחר הבחירות וכינונה של ממשלה חדשה.
הכרעה
6. אלמלא נקלעה המדינה לתקופה של ערב בחירות בעת היות עתירה זו תלויה ועומדת, היתה נדרשת הכרעתנו בשאלות שהיוו במקורן סלע מחלוקת בין הצדדים, קרי: האם לאור המהלכים שתוארו להקמת מועצה דתית חדשה, ולאחר החלטתה של ועדת השרים במחלוקת שעלתה, היה מקום לאשר את ההרכב עליו הוחלט, גם אם לאחר מכן, ובטרם אושר הרכב המועצה כאמור, השתנה ההסכם הקואליציוני במועצת העיר, ובעקבותיו שתי סיעות בעיריה בקשו להחליף את מועמדיהן. כן היה עולה הצורך להכריע באיזו מידה הטענות שעלו בדבר ניהול בלתי תקין של המועצה בהרכבה הקודם רלבנטיות ואוצלות על הליך הרכבתה של מועצה דתית חדשה.
אולם, הצורך בהכרעה בשאלות האמורות נתייתר, נוכח העמדה שתובא להלן בשאלה המרכזית העולה והיא - האם ראוי כי בית משפט זה יתערב בעמדת המדינה, הנשענת על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפיה, משאנו מצויים בתקופה של ערב בחירות, ובעת כהונתה של ממשלת מעבר, אין מקום להליכים נוספים לקידום אישור הרכבה החדש של המועצה הדתית, אלא יש להמתין עד לאחר הבחירות ולכינונה של ממשלה חדשה לצורך חידוש המהלכים להקמתה.
עקרונות השיטה בסוגיית מינויים לתפקידים ציבוריים בתקופה של ערב-בחירות
7. סעיף 29(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע כי רשאי ראש הממשלה, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות מקום שנוכח כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה. הצו נכנס לתוקפו בתוך 21 ימים לאחר פרסומו, ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו. במציאות שבה הממשלה כבר אינה נהנית מאימון הכנסת מחד, ומנגד - אין בידי הכנסת להציב מועמד אחר מבין חבריה שיזכה באימונה, כאמור בסעיף 29(ב) לחוק היסוד, מורה החוק על בחירות חדשות, אשר מכוח תוצאותיהן יגובשו יחסי הכוחות בכנסת, ותוקם ממשלה אשר תזכה באימון הכנסת. השאלה היא - מהי ההשלכה של תקופת בחירות וממשלת מעבר על איושם של תפקידים בשירות הציבורי אשר במינויים או בחירתם מעורבים גורמים פוליטיים הפועלים בממשלה היוצאת או מטעמה טרם הבחירות. שאלה זו אוצלת במישרין על הליך חידוש הרכבה של המועצה הדתית בקרית אונו, אשר נעצר, בין היתר, בנימוק שתקופת ערב בחירות מחייבת איפוק וריסון מירביים במינויים בעלי זיקה פוליטית בשירות הציבורי, וכי לכן יש להשהות מהלכים אלה עד לאחר הבחירות וכינון ממשל חדש.
שני היבטים מצריכים התייחסות בסוגיה העומדת להכרעה:
האחד - האם נושאה של העתירה - קרי: מינויים לתפקידים ציבוריים בתקופת שלטון-מעבר הוא מסוג העניינים שבית משפט זה יטה להתערב ולבחון אותם לגופם. היבט זה עוסק בהיקף שיקול הדעת השיפוטי המופעל באשר לעצם נכונות בית המשפט הגבוה לצדק להתערב במדיניות הממשלה בסוגיה מעין זו (בג"צ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה, פד"י נז(6) 817, 836).